קיצור קורות השהיה הזמנית שלי על פני כדור הארץ. סיכומים

קיצור קורות השהיה הזמנית שלי על פני כדור הארץ.  סיכומים

1 .השהיה הזמנית שלי על פני כדור הארץ. היתה. בסיכומו של דבר די מוצלחת
בסך הכל מילאתי את רוב התפקידים והמטלות שלי לרוב בהצלחה.
הייתי הצאצא הראשון להורים וסבא וסבתא ( מצד אמא ) בוגרי שואה קשה .שלא על כל שעבר עליהם הסכימו לספר לי...אבל בין החורים הגדולים והאפלים .הצלחתי להבין כמעט את כל הרצף...חוץ מ באמת איך הם שרדו כל משבר ונקודת סכנת חיים והיו הרבה כאלו ב 6 השנים משנת 1938 ועד 1944 . התנשקתי והתחבקתי עם סבתא וסבא כל פעם שפרשו הידיים. למרות שלא אהבתי את ריח הזיקנה שנדף מהם. וגם עם הדוד והדודה שנזכרו לעלות רק ב 1956 לאחר שגומולקה נתן לכל היהודים בעיטה בתחת..גם אם היו בתפקידים בכירים בממשל ובמפלגה הקומוניסטית ולא חלמו כלל לעלות לארץ.כמו הדוד שלי .
דווקא הרווחתי מזה מקרן שיקופיות עם סיפורי נסיכים ואבירים של פולין במלחמתם מול הצבא השוודי...וגם הספרים שהיו אהובים עלי בילדות בפולין...באש ובחרב על מלחמת פולין בכובש התורכי . ופאן תדאוש...שניהם כרוכים בציפויי זהב.עם המון ציורים.
אז אם לא הבנתם עד עכשיו..הייתי ילד מחונן וחנון ובגיל 4 למדתי לקרוא ובלעתי כל ספרי הילדים הפולניים שסיפרו איזה עם גיבור הם הפולנים.
וגדלתי בדיוק במשפחה שהיתה למודל לרדיפה של השלטון הקומוניסטי. שהשתלט על פולין אחרי המלחמה . .סבא קפיטליסט בעל מפעל למילויי בקבוקי סודה וסוס ועגלה להפצתם בשוק. ואבא בנקאי (פקיד בבנק אבל בשביל הגויים נחשב לטייקון פיננסי. ) ואמא שהעסיקה 2 עוזרות ומטפלת לילד...וכל זה אחרי המלחמה. כשחצי אירופה הרוסה ומעלה עשן. ואני בגיל 4 עם סוס פוני אמיתי שלי ורק שלי. באורווה מתחת לבית. קפיטליסט קטן.
כשהגענו לארץ.שנה אחרי סבי וסבתי מצד אימי. ( הם הגיעו לפנינו כי בשני
ניסיונות בריחה של הורי מגן העדן הקומוניסטי. נתפסנו ברכבת הביקורת גבולות. וסבי לא נתפס . הגיע לארץ שנה קודם ושוכן בעיר העתיקה בעכו.שתושביה נבהלו וברחו או גורשו . בבית בסגנון ערבי ענק של 7 חדרים. כשהגענו עם האוניה קוממיות למפרץ חיפה אחרי שבוע בים. הוא כבר היה שריף בשוק של עכו. בעל דוכן ירקות בין דוכנים של ערביי עכו . שכר סירת מנוע .קנה שלשה שקי לחם במאפיה.הגיע אלינו לספיינה והעלה לטובת כל העולים לחם טרי .עד היום ריח הלחם ההוא באפי. וגם צעק לפני שחזר לחוף....בשביל מה הגעתם לפה..ארץ של גנבים ושקרנים...הוא כבר ידע ב 1950 . וקוריוז אחרון מעכו..השפה הראשונה שלמדתי לדבר היתה ערבית כי אלו היו חברי אתם שיחקתי במשך שנה עד למעבר למעברת הפחונים בנהריה .

באותן שנים ראשונות , במעברה , נחשפתי לתרבויות האוכל ,הלבוש והמנהגים ,של הרומנים וההונגרים והעיראקים והתימנים ומכל עדה אימצתי משהוא שאהבתי יותר ממה שהכרתי מהבית . לא שהצלחתי לשכנע את ההורים להמיר את מוצאם הפולני המתנשא , אבל הם גם לא נלחמו בי .

 רק עיקרון אחד ,היה חשוב להם ,שהם ואני נדבר עברית וננהג כפי הקונצנזוס הישראלי כל עוד איננו סותר את כללי האתיקה האירופאים ,כדי להיטמע ולהשתלב בארץ . הצחיקו אותי..יש משהוא במזרח התיכון .לא סותר...?

אחר כך . בארץ .הוטל עלי תפקיד האח הבוגר .כשנולד אחי 7 שנים אחרי הולדתי. הייתי צריך להבליג כשהוא קיבל תמיד את הכבד של התרנגולת היחידה בשבוע .שאכלנו בערב שבת. ואני כל כך אהבתי כבד...היתי צריך לשתוק ולחייך כשהוא גילה כמה אני אוהב את הביצים שהוציאו מהתרנגולת השחוטה וטיגנו אותן עם בצל על הפרימוס המרעיש.וכמובן מייד ניחס אותן אליו.

התפקיד הבא שלי על במת ההיסטוריה האנושית , היה להיות תלמיד מצטיין בבית הספר היסודי...טוב אז ככה..עד כתה ו .זה עבד לא רע .כי לא היו בראש החורות או ענינים אחרים .אז מילאנו המטלות כסדרן...רק שבשעות אחר הצהריים. שלא נכללו בהסדר..היו מפעם לפעם תלונות של שכנים ..כמו למשל שלילד אחד פתחתי ראש עם אבן. לאחר קרעתי מכנס . לשלישי חנקתי עם חבל ולקח שלשה חודשים שהסימנים יעלמו...וגם תור לא קטן של מתלוננים הגיע בשעות הערב המאוחרות .כשאבי חזר מפיצול בבנק...עם כל מיני סיפורים הזויים .שאני לא מבין מאין שאבו אותם ..כמו שכנה שטענה שמילאתי את המחסן שלה במיים עם צינור של גינה שכנה  .או אחת שסיפרה ששיחררתי את הארנבים שגידלה בחצר מהכלוב שלהם...או אחת שהתלוננה שקטפתי פרחים שגידלה בגינה וגם ניסיתי למכור לה אותם ועוד כהנה וכהנה. 
התהליך היה כזה...אני התחבאתי ב בויידם .מעל המטבח. אבי .ש הארוחה החמה היומית שלו .התקררה על השולחן. קיבל את האורחים הלא קרואים בסלון. שהיה מכוסה כמובן בשמיכה שלא יתלכלך. ואחרי שיצא אחרון המתלוננים. לקח אבי שרפרף ועלה לפתוח את פתח הבוידם ולשלוף אותי בתנופה משם .בלי מילים הפשלתי המכנסיים והסתובבתי כשהלך להביא חגורת עור...
טוב .גם זה עבר והתבגרתי..
בכיתה ז ו ח יצאתי בבוקר מהבית עם סנדוויץ בתיק ובמקום לפנות ימינה לבית הספר פניתי שמאלה לכיוון הים. שהיה במרחק כ 200 מטר. ומשם בריצה עד אכזיב לפגוש את אלי אביבי ולעזור לו להקים את מדינת אכזיב על חורבות הכפר הערבי הנטוש אכזיב.

טוב.... לא כל יום ובטח לא בשעורים של אלישע הקיבוצניק הג'ינג'י שלימד טבע אזרחות והיסטוריה וריתק אותי בסיפוריו וגרם לי להיות אוהב מולדת.
מכיוון שההיסטוריה הטילה עלי תפקידים שהיתי אמור לבצע בהצלחה. אז סיימתי בית הספר היסודי בהצלחה מרובה. למרות עיסוקי במדינת אכזיב. 
והצלחתי להתקבל לבית הספר המקצועי על יד הטכניון בחיפה..כלומר הצלחתי במקום ללמוד חינם בתיכון רגיל בנהריה. לגרום להורים לשלם שליש ממשכורתם עבור לימודים בבית ספר תיכון אליטיסטי בעיר הגדולה.

2.  קיצור קורות השהיה הזמנית שלי על פני כדור הארץ.
אז לגבי תקופת התיכון...היא נחלקת כמו כל דבר בחיי .לשתי תקופות. 
הראשונה זה השנתיים הראשונות מה שנקרא היום חטיבת ביניים ט ו י .
הכל זרם ומילאתי תפקידי  ההיסטורי באופן משביע רצון. לימודים מרתקים שכללו עולם טכנולוגי מופלא .שחברי בתיכון הרגיל לא נחשפו אליו. ועבודה מעשית גם כן מרתקת במסגרות חשמל ומכשירנות . אבל...אבל...בשנה השלישית. נחשפתי אני נער הכפר התמים  מנהריה לחבורות עירוניות שבילו בריקודים סלוניים. עישון ושתיה. ו..הרבה הצגות סרטים יומיות . ו....טוב .מה לעשות. זה עלה לי בעוד שנה בתיכון כדי ממש לסיים גם הסמכה מקצועית וגם בגרות..
אז הגיע הצבא והודיע לי שגם אצלו רשום שיש לי תפקיד בהיסטוריה הכלל אנושית ושל מדינת ישראל. 
התחלתי כטייס קורס 126 .טוב לא ממש טייס .בצ'ק חמש .בלופ השלישי .כאשר כח ה ג'י הראה את כוחו .כל נימי הדם בגופי פלטו דם ועיוורו אותי במקום. וכך עם מטוס הפוך באויר .השארתי למדריך את מלאכת ההנחתה. וזהוא. 
חיפשו בצבא איפה אין כח ה ג'י .חשבו הרבה..והחליטו על חיל שיריון.
חלקי ותפקידי ההיסטורי באכילת חול ואבק בנגב בזמן ריצה רגלית אחרי נגמשים וטנקים ( חרמ"ש חיל רגלים משוריין. )   התמלא במלואו במרחבי מחנה נתן בבאר שבע חסה וג'וליס וכמובן צאלים. 
ואז הגיע חלקי בהגנת המולדת...האמת במחשבה לאחור . ממש הגזים מי שכתב את תפקידי ההיסטורי על פני אדמות...אבל תשפטו בעצמכם..מבצע כארמה נגד הפדאיון . מלחמת ששת הימים מכיבוש ג'נין דרך שכם ופיצוץ גשר דאמיה ועד לכיבוש פיזי של העיר קונטרה ברמת הגולן . מלחמת ההתשה בתעלה בין 4 שנות הלימוד בטכניון . ועד מלחמת שלום הגליל ועוד מלחמה בגליל שלא הביאה שלום. וביניהן מלחמת יום כיפור שנמשכה עבורי 90 ימים ארוכים. 
טוב . העיקר שנגמר בשלום . דבר שלא קרה לכמה חברים שלי בצבא וללא מעט חיילים שלי שאחרי כל מלחמה עוד הייתי מבלה עם המשפחות שלהם במלחמה הרבה יותר קשה נפשית .בניסיון לעזור בשיקום חלקי של המשפחות.
אז זהוא סיימתי לכתוב את הקטע הצבאי של תפקידי ההיסטורי עלי אדמות . ואפילו דילגתי על תקופת הלימודים בטכניון .כדי שתקופת המלחמות תצא בשלמותה לאור. כולל מילואים של 30 ו 40 יום כל שנה בדיוק לפני בחינות הסמסטר .אין סיוט גדול מזה.  אבל זה מבגר אותך ומכין אותך למצב שבו במקום לבלות כל יום על ספסל הלימודים .מצאתי תעסוקה מכניסה ולמבחנים למדתי בשיטת המילואים...העתקת חומר הרצאה בלילות.
והעבודה בתוך תקופת הלימודים  . הכשירה אותי לתפקיד הבא במסגרת ההיסטוריה הכלל אנושית.
בסיום הטכניון הייתי כשיר להתחיל תפקיד של מנהל מחלקת הנדסת ייצור במפעל .בניגוד לחברי שרק התחילו סטאג' כמהנדסים מתחילים .
והתפקיד היה בפניציה זכוכית שטוחה במפרץ חיפה. אחג המפעלים  של קונצרן כור.

 3 .  קיצור קורות השהיה הזמנית שלי על פני כדור הארץ.
במסגרת תפקידי בהיסטוריה הכלל אנושית .עם סיום הטכניון .כמו כל בן ראויי להוריו .וכחלק מהעמידה בציפיות של האם העיבריה . נישאתי לחוה לבית שלו .בת להורים ירושלמים במקור מצ'כובלובקיה האב שגריר ועובד בכיר במשרד החוץ ומבית מסורתי מקפיד על מצוות היהדות בחול ובמועד . שסיימה תואר שני בסטטיסטיקה ומתמטיקה בטכניון באותה עת . ונולדו לנו אהוד גלעד ויפעת מהנדס פילוסוף ורופאה. בנים ובנות לתפארת . ולאחר 20 שנות נישואין הסתיים פרק א במסגרת תפקידי בהיסטוריה הכלל אנושית.
אחרי שלש שנים של צבירת ידע וניסיון בפניציה. גוייסתי להשתתף בהקמה מחדש של מפעל הרכב רום כרמל . שקם על חורבותיו של מפעל שובינסבקי ואילין שייצרו רכב סוסיתא מפיברגלס.
בתוך שישה חודשים נבנה פס ייצור שהפיק בכל יום 6 מכוניות רום כרמל.רכב בעיצוב חדש ומכלולים של פורד וקריזלר מדילרים משניים בעולם.שהושגו במאמץ רב לאור האמברגו הכלכלי על ישראל. התוצרת רובה נשלחה לקציני צהל כרכב אישי. 
הבעלות של קונצרן הרכב היה של חברת כלל . ומנהליה שזיהו בי פוטנציאל טוב עבורם. עודדו אותי להשקיע בלימודי תאר שני במנהל עסקים בהתמחות מימון באוניב. תל אביב  פקולטה ע"ש רקנאטי.ואכן כך עשיתי. 

נקרעתי בין עבודה מרתקת ולימודים , אבל עברתי את מבחן TOFEL הבינלאומי הנדרש בכל הפקולטות למנהל עסקים בעולם והתקבלתי ללימודי תאר שני במנהל עסקים בהתמחות מימון באוניברסיטת תל אביב  הפקולטה ע"ש רקנאטי.

אבל  כתלמיד מצטיין הלומד את פירקו. הבנתי שהכסף לא נמצא כלל בתעשיה...ועברתי מהר עם סיום התאר   M.B.A לענף הבנקאות.. בבנק לאומי. 

סתם קוריוז , כשהתקבלתי ללאומי היו בבנק 15% אקדמאים בלבד ו 5% בעלי תואר שני ושלישי . הסתכלו עלינו כפריקים מכוכב אחר .

פרק בנק לאומי נמשך 34 שנים עד הפרישה לגמלאות.  אם לספור את הג'ובים שהיו לי בבנק אהיה כנראה השיאן בתפקידים מכל מנהלי הבנק לדורותיו...גם בגיוון וגם בשונות.
נתחיל מהקמה ו"המצאה" של תורת הנדסת ייצור במערך הסניפים של הבנק. פיתוח מודלים לקביעת תקן כח אדם בסניפים. מיקום אופטימאלי של סניפים .מערך פנים ומיקום עמדות בבניף. ועוד ועוד נושאים שמעולם לא טופלו בבנקאות הישראלית. משם עברתי לתפקידי ניהול ובנקאות בסניפים. חלוצי התעשיה. נצרת עילית וטבריה. ומשם לניהול אשכול סניפים ואחר כך ניהול מרחב הגליל והעמקים. 
ומשם לניהול ארגון ושיטות של לאומי. ומשם לאחר עוד תקופת ניהול סניף אבן גבירול בתל אביב .לאגף הציות ומניעת הלבנת הון...אכן מגוון שמנע שגרה.עד הפרישה לגמלאות ב 2014.      ועכשיו אני חייב לחזור ל 1991...
שנה גורלית של חורף מושלג אפילו בהרים מעל טבריה.וסקאדים של סאדם חוסיין בשמים.
בשנה זו נפגשתי עם סמדר . ב 1992 התחברנו וב 1995 התחתנו.

ההרגשה הנפלאה האישית שלי היתה מהרגע הראשון שהתחתנתי לא רק עם סמדר , התחתנתי עם דודו ואמנון ומיכל ומירב ועם עליזה כמובן .
ב 2001 נולד עומר. וכך ב גיל 55 הפכתי לאבא צעיר. אבא של עומר. 
זהוא מאז 2001 התחלתי את תפקידי שנועד לי במסגרת ההיסטוריה האנושית של כדור הארץ...אבא של עומר ואחר כך סבא של נדב יסמין מעיין זהר ינאי ארבל ו אמיתי. והדוד של רועי וגיא וטל. 

והצורר שרצה להשמיד את העם הזה קיבל את נקמת האבות בדורות חדשים וחזקים .
ואני .יאיר ניר לבית נירנברג .רייניש וקלמפר .דור שני לשואה. קיימתי עם כל השבט הזה את חלקי המלא ההיסטוריה של האנושות על פני כדור הארץ ויכולתי לנוע ולהתקדם למחוזות חדשים.

. 4 קיצור קורות השהיה הזמנית שלי על פני כדור הארץ  -  פרולוג.

בהיכרותי אתכם. הקוראים הפוטנציאלים . לא נכנסתי לפרטים ולא הרחבתי יותר מידי פרטים באירועים.. לא הזכרתי שמות של חברים יקרים לי מילדות ומבגרות .אבל היו בטוחים את כולכם אני זוכר.

כל החיים והמתים שחלקו איתי קטעים מחיי .גם אם לא עם כולם שמרתי קשר רצוף. את כולם חיבקתי ואהבתי.

טשרניחובסקי כתב כי האדם הוא תעתיק של נוף מולדתו . ומהוא נוף מולדתי אם לא אתם. חברים מילדות ועד גבורות .

פיזית כשאני עוצם את עיני חולפים מול עיני תמונות החומה והמגדלור הסימטאות והשוק והנמל של עכו. חוף נהריה צפון עם קוביות האבן היצוקה שהיו אמורות לעכב פלישה ימית של הגרמנים. החוף הלבן של אכזיב עם חורבות הבתים ומולם הקברים הפיניקים בראש הגבעה. אי השחפים ומנהרת ראש הנקרה. הכביש המתפתל לכיוון מעלות סאסא ובית הכנסת של ברעם. מבצר יחיעם והמונפורט. אלו כולם נוף ילדותי .

את כולם חרשתי עם הורי ואחי על גבי אופניים. והם קודמים לנופים אחרים שאהבתי לא פחות. רחוב יפה נוף ברכס הכרמל , עם הנוף לנמל הכל כך קרוב .

ומוזאון מאנה כץ , שדרות או"ם או הציונות משכונת הטמפלרים ועד לגנים הבאהאים, שחרשתי אותם רגלית כמעט כל ערב לאחר סיום השיעורים .

ומאוחר יותר התוודעתי ל טיילת של טבריה. מבצר דונה גרציה והגלריה של עמוס ישכיל. הנופים מהר ברניקי ויער שוויץ .חופי הכנרת והגשרים על הירדן . כולם מופיעים בציורים שציירתי מאז ילדותי ועד בכרותי.

כן אז מי שלא ידע עד היום , אני צפוני בנשמה , הגליל המערבי , הגליל העליון והגליל המזרחי , הם תמונת הרקע של חיי , שהתגלגלו למרכז הארץ ,אבל הנשמה נשארה בצפון .

במחשבה שניה ושלישית .לא הייתי רוצה שחיי יראו אחרת .שאפגוש אנשים אחרים. שאחוה חוויות אחרות. שאלמד נושאים אחרים. שאקרא ספרים אחרים.

טוב ... רק אם במקרה פנויי התפקיד של נסיך מונקו או דומה לו.

ועם מי שנפגע ממהלך חיי אנא יסלח לי או שלא. פשוט אי אפשר להשביע את כולם. חיו את חייכם בשלמות .ואל תסתכלו אחורה בזעם.

להתראות.